קאוץ' סרפינג בברצלונה - מדריך לגולש המתחיל
- Shani Turjeman
- Aug 1, 2017
- 4 min read
חזרתי לפני שבועיים מברצלונה. לקח לי כמה ימים לעכל את העיר הזו, בשילוב עם סגנון הטיול הללא ספק הכי מגניב שבחרתי לעשות עד כה באירופה.
בד"כ טיסה לאירופה מאופיינת בטיסה קלילה עם בית מלון/בית דירות מגניב. מסתובבים כל היום, קצת מוזיאונים, קצת מסעדות, וזהו פחות או יותר.. ? אבל מאחר והייתי צריכה לטוס לבד (ממש עונש!) החלטתי שאני הולכת על הוסטל. ככה מכירים אנשים, לא?
ואז.. נזכרתי שבהודו ממש ממש רציתי לעשות קאוץ' סרפינג. הדבר המגניב הזה שדרכו אתה מתארח אצל אנשים זרים בסלון, לעיתים אף זוכה לאיזה ארוחה כיפית שיבשלו לכבודך, מבלה איתם בעיר שלהם וחווה את הטיול דרך עיניים מקומיות. אבל מה, בהודו אני בחורה שמטיילת לבד ורוב המארחים הם גברים. לא מתאים.. צריך להיות ריאליים. אבל ברצלונה זה לא הודו, נכון? :)
אז החלטתי לצאת להרפתקה ולשלוח הודעה לכ-30 אנשים באפליקציה ולבשר להם אודות בואי לעיר הגדולה, בתקווה למצוא מארחים שונים ומגוונים. חזרו אליי ארבעה גברים נחמדים. נשמע מפחיד קצת, אהה? אז לא כל כך. ראשית כל, לכל אדם יש פרופיל עם ביקורות עליו במידה ואירח. אז קיימת דרך להבין אם הבן אדם פריק או לא. שנית, יש תמונות, יש סיפור מאחורי כל אדם. אפשר קצת להרגיש בבטן אם זה מתאים או לא. דבר שלישי- אני רווקה, אז מה אכפת לי בעצם?
בנוסף, וויל, בחור אנגלי מתוק שהיה שכן שלי לכמה ימים טובים בחושה שלווה באום ביץ' (הודו), פנה אליי בעקבות פוסט שפרסמתי בפייסבוק עקב הנסיעה שלי וסיפר לי שאחותו גרה בברצלונה והוא בדיוק מגיע לבקר אותה בשבוע הבא. לזה אני קוראת סינכרון!
אז נחתתי בשדה התעופה ללא אינטרנט (מוזר להיות בעולם ללא חיבור לאינטרנט. כזה ניתוק קשה להסביר), הצלחתי ליצור איכשהו קשר עם אוסקר- מארח מספר אחת (תרתי משמע). ברוב אדיבותו הוא בא לאסוף אותי מתחנת הרכבת של מונטגאט (מקום קטן מחוץ לברצלונה- רק ערב קודם קלטתי שהוא בעצם גר מחוץ לעיר. לא נורא, חשבתי לעצמי. זו הזדמנות לראות איך זה לגור בפרברים).
פגשתי בחור תכול עיניים, כהה מעט, עם זקן, קעקועים על כל היד בשתי הידיים. בקיצור, גבר ספרדי קלאסי!
לאוסקר יש וואן מגניב שאיתו הוא גם יוצא הרבה לקמפינג עם בנו בן ה-6, אלכס (גרוש) והכלבה המהממת שלו- אונה. הוא עובד ככבאי בברצלונה מזה 9 שנים, מה שמאפשר לו למעשה לעבוד אחת לארבעה ימים. החיים הטובים!
הגענו הביתה, עברנו לבגדי ים ונסענו לחוף הקרוב על האופנוע שלו עם בירות ופירות. חזרנו לארוחת צהריים מפנקת שהוא בישל, ומיד לאחר מכן הוא נסע להביא את הבן שלו מקייטנת הקיץ, מה שהותיר לי זמן לשנ"צ (חשוב בטיולים בחו"ל!). מיד כשחזרו הלכנו לטייל בפארק- אונה, אלכס, אוסקר ואני, ופגשנו זוג חברים של אוסקר, ואני מצאתי עצמי משתלבת לא רע בשיחה בספרדית (זה הזמן להודות לקטנטנות, סלסטה, המורדים ועוד ועוד טלנובלות שלא הסטתי את המבט מהמסך בגללן בילדות אבל לימדו אותי שפה שלמה). בערב, אכלנו ארוחת דגים לצד יין (שגם אותה כמובן הוא בישל) וצפינו בכוכבים דרך המרפסת. חלקנו סיפורי חיים, הרפתקאות ומה לא. פינוק כזה לא ברור באיזה מלון מקבלים.
ביום שלמחרת המשכתי הלאה לתוך העיר למארח הבא. תחילה נפגשתי עם וויל האנגלי והסתובבנו שעות על גבי שעות וחרשנו את העיר מבלי לדעת יותר מדי מה אנחנו רואים. אבל העיר הזו כל כך יפה שזה באמת שולי. בערב קבעתי להיפגש עם מארח מספר שתיים- אנג'לו. הבחור היה נשמע קשוח וקפדני בבחירת האורחים שלו בפרופיל והסקתי מזה שהוא בחור ממש מגניב. כנראה שפספסתי משהו בפרטים, כי גיליתי אדם קצת מוזר. מדובר בבחור איטלקי, הייטקיסט, שקט ולא ברור ובעיקר לא מחובר לעולם החוצה. פתאום נפל לי האסימון שפשוט נפלתי על מארח ראשון מדהים ושזה כנראה לא תמיד יהיה ככה.
הגענו אליו הביתה והאזנתי לו מנגן שירים ספק משעשעים ספק הזויים, שהוא מופיע איתם ברחוב מדי פעם (שגם הופעות רחוב, אגב, קובעים מראש, מסתבר). קבענו מבעוד מועד שנצא לבר לראות הופעה של חבר שלו אז החלטתי לקחת איתי את התיק שבאתי איתו ולא להשאיר דבר בדירה מתוך תחושה שלא ממש בא לי להישאר. למזלי, השארתי את המזוודה אצל לורה, אחות של וויל, אז הייתי די גמישה. תוך כדי הישיבה בבר, שהרגיש לי מאוד מוזר להיות בנוכחותו, התכתבתי עם מארח מספר שלוש, אלברט, שאיכשהו שאל בעצמו אם אני מעדיפה להגיע כבר הלילה. הלכתי עם תחושת הבטן (אבל הפעם גם ניסיתי לחפש רמזים בביקורות עליו), התנצלתי בפני אנג'לו על כך שאני הולכת, הזמנתי מונית והמשכתי הלאה. בד"כ אני מתחברת מאוד מהר עם אנשים, והיה לי קשה שלא הצלחתי לפצח אותו. אפילו נהג המונית ואני ניהלנו שיחה קולחת על פסטיבלים ודיג'יים ששווה לראות.
אלברט הוא חמד של בחור. מקסים, חייכן, ממש אדיב. הוא בחור מקומי ובעל דירה גדולה אותה הוא משכיר ב-AIRBNB ובזמן שהדירה פנויה הוא מארח גולשי ספות. איזה אדיר! כבר הייתי עייפה מכל היום כך שלא יצאנו אבל הייתה לנו שיחה טובה ושמחתי להכיר עוד בן אדם טוב ומעניין שחי את חייו בהרבה מקומות ועדיין לא יצא לו להגיע לישראל, אז יום אחד הוא הבטיח לבוא.
ביום השלישי החלטתי להכיר את ברצלונה בדרך החביבה עליי כיום- אופניים! כן כן, למדתי לרכב על אופניים רק לפני ארבעה חודשים אבל מאז שהפחד נמוג, התחביב הלך והתרחב. היה טיול מגניב למדי, במשך 4 שעות חרשנו את העיר, מה שלא היה קשה מדי, היו מספיק עצירות. הכרתי עוד שתי בנות שמטיילות לבד והמדריך היה משעשע וסיפר את כל ההיסטוריה של העיר תוך שילוב של הומור אירי טוב.
אחרי שנ"צ חובה התעוררתי לי בדירה של אלברט ולאחר התאוששות ממושכת המשכתי לכיוון דירתה של לורה (אחות של וויל) כדי לקחת את המסמכים לפגישה של היום למחרת, הסיבה הרשמית לשמה הגעתי לברצלונה. באתי להשלים את תהליך קבלת האזרחות הספרדית. מרגש ממש, בהתחשב בכך שאני פשוט מטורפת על השפה הזו ותמיד חלמתי לגור במדינה דוברת ספרדית, ופתאום אומרים לי שמסתבר שאני צאצאית של מגורשי יהדות ספרד ואני יכולה להיות אזרחית. מטורף, לא?
במהלך כל הטיול הזה התעסקתי גם בלבחון את העיר כמקום לגור בו, לא רק לבלות. למרות שלורה, שגרה שם כבר שנתיים, נראית כמו מישהי שבעיקר מבלה כאן. מאותו הערב שהגעתי לביתה ועד הנסיעה חזרה למעשה, ביליתי את כל זמני עם וויל ולורה. החל מארוחה משפחתית עם ההורים שלהם שהגיעו אף הם מאנגליה (הרבה אלכוהול היה שם, כל כך שונה מהמנטליות שלנו), סבבי בארים רנדומליים ומועדונים מדליקים, ישיבות ברחוב עד אור הבוקר עם אנשים זרים אך חבריים, הופעות חיות בשכונת רבל המגניבה ושעת שינה בודדת רגע לפני הפגישה החשובה שלי עם הנוטריון (שרדתי אותה רק כדי לספר).
כמובן שאי אפשר שלא לדבר על אוכל כשמדברים על העיר המטורפת הזאת. הכל כל כך טעים, זול, נגיש. האלכוהול זורם כמו מים, הספרדית מתנגנת כמו שיר על השפתיים, העיר שופעת מהגרים מכל רחבי אירופה ואנשים שמבקשים לחיות קצת אחרת את החיים.
ואני? אני כבר חושבת על הצעד הבא לעבר דירה בברצלונה :)
Comments